ימי מחלה על רקע נפשי

כשלמדתי עבודה סוציאלית חלמתי להיות בריא. לא להחלים, לא לתפקד מעולה לצד המחלה הנפשית, אלא ממש להיות בריא.

בשנה השנייה בתואר הראשון התאשפזתי בפעם השלישית והפסקתי ללמוד. כשחזרתי ללימודים הבנתי, אני כבר לא אהיה בריא, אז החלפתי חלום, אני אהפוך למטפל הפצוע עם כמה שפחות פצעים. פשוט אסתיר את הפצעים שלי כל כך טוב שאפילו אני לא אזכור עד כמה אני פצוע.

היו לי לא מעט מנהלות/ים, מדריכות/ים ואני זוכר אחת מיוחדת בליבי שהייתה אומרת לי: "אנחנו מכירים את הירידה הנפשית שלך, כמה ימים ואתה חוזר לעשות את הנפלאות שלך עבור מקבלי השירות שלנו, אז תעשה לי טובה ותנוח. אל תעבוד מהבית פשוט תנשום ותנוח". כמובן שלא הייתי מסוגל. הייתי תוקפני, מופרע וקשה עם עצמי, כך שאכן אחרי כמה ימים הייתה חולפת האפיזודה הנפשית, אבל אני הייתי מותש, מיוזע ושטוף דמעות על הימים בהם לקחתי ימי מחלה על רקע נפשי.

כל עבודה שהייתה לי בתחום בריאות הנפש הייתה מסתיימת במקביל לירידה נפשית אישית שהייתי חווה. לא הייתי מסוגל שיראו אותי חולה, פצוע ובוכה באמת. לא המנהלים, לא אנשי הצוות והכי קשה היה לי עם מקבלי השירות שבראשי היו רואים בי מודל והשראה. לא הייתי מסוגל שהשראה שכמוני יראה שכוב על הרצפה, ללא יכולת להרים את עצמי למצב ישיבה.

אבל, יש לי בית. יש לי אישה שאוהבת אותי ורואה אותי באמת. שני ילדים קסומים שיודעים שאני האבא הכי מצחיק שיש גם כשאני בוכה, ויש עוד אדם אחד, שמנמן, חייכן, קשוב לאנשים ובעיקר אוהב אדם... כן. יש אותי שיכול לאהוב אותי. אני יודע שזה הדבר שהכי קשה לי, אבל מי כמוני אוהב אתגרים. אני מתמודד נפש והקמתי משפחה מדהימה עם אישה בריאה ורגישה בצורה שמאפשרת לה להכיר אותי יותר טוב ממני, יש לי תואר שני בעבודה סוציאלית, כך שאני בהתחלה טובה מקצועית ואני חולה נפשית במידה מספקת שאוכל בגאווה לקרוא לעצמי מתמודד נפש.

הגיע הזמן להכיר בעובדה שיש לי פצעים עמוקים. שאני חולה נפש וכן, אני זקוק לימי מחלה לא מעטים על רקע נפשי. רק כך אהיה מסוגל לתת לעצמי יד וללטף את ידי הפצועה. רק כך אוכל לתת אמון באנשים שיראו את הפצעים שלי פעורים ושותתי דם. יש לי המון התבוננות פנימית לעשות בנפשי, רק אז החיוך שלי יהיה אמיתי.

ניר שבי