יצירה לריפוי

"יש לך חיוך מדבק" – אמרו לי הרבה פעמים, ואני מחייך את החיוך הכואב שלי וחושב: "אם רק היה לי האומץ להיות אמיתי ולבכות".

יש לי אהובה אחת שלה אני לא יודע לשקר, הגיטרה אהובתי. אני אוהב לשבת בחברת אנשים ולנגן להנאתי. אני חרד בחברה ובזכות הקשר המיוחד שלי עם הגיטרה אני מתחבר לעצמי. כשאני מנגן אני מרגיש שהידיים שלי מחוברות לתוך פנים הבטן שלי, למקום בוא הרגשות האמיתיים נמצאים.

החיבור האמיתי שלי לטיפת החברים שיש לי בגיל 50, הוא חיבור בנגינה. כשאני במעגל נגינה אני לא צריך להמציא דמות שאני לא, אלא פשוט להיות. לעיתים אני שקט ושליו, לעיתים צורח, אבל תמיד אמיתי.

יצירה אישית לא חייבת להיות נגינה. היא יכולה להיות בכל תחום שיש לך תשוקה אליו. תשוקה היא משיכה טבעית. כל עשייה אישית או קבוצתית שאדם נמשך לעשות וכמה שיותר זו היצירה שלו. המשיכה הזו יכולה לבוא מתוכנו או להינתן לנו מהסביבה. יש לי שתי תשוקות – אחת פנימית שאני מבטא אותה בנגינה, כתיבה ומשחק. השנייה היא למידה. אני מאד אוהב לקרוא בנושאים שאני מחובר אליהם. התקופות היפות ביותר בחיי היו באקדמיה. בה למדתי תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. תואר ראשון היה שונה מהתואר השני. התחברתי יותר לתואר השני בו למדנו כיתה קטנה של סטודנטים ולא למדנו רק מהמרצים והמרצות אלא בעיקר אחד מהשני.

כל אחד שיש לו תחום אישי בו הוא יוצר, זוכה בתחושה פנימית וחיצונית גם יחד. מפני שליצירה יש שני שלבים. הראשון בו האדם יוצר מתוך פנימיותו. בשלב זה היצירה היא כל כולה שלו. בשלב השני היוצר צריך להניח ליצירתו האישית הפנימית, לחבר לה כנפיים ולתת לה לעוף לחופשי. בשלב זה היצירה כבר לא שלו, היא של כל אדם שמתעניין בה ולוקח אותה אל עצמו על פי פרשנותו.

יחד עם מקבלי השירות שלי אנחנו מחפשים את היצירה האישית שלהם שתיגע באמת הפנימית שלהם, במקום שבו הם לא מדחיקים ולא נעלמים. לא לעצמם ולא לי כנותן השירות. לפעמים חודשים רבים מוקדשים לחיפוש קפדני באהבה ישנה, חדשה או אחת כזו שהם חלמו עליה שנים. אהבה של יצירה אישית שבה יוכלו לבטא את עצמם ולתת לעצמם את החיבוק שכולנו כה זקוקים לו. אני מודה, לפעמים לא מוצאים את היצירה הזו אבל כמו כולם ממשיכים לחפש אהבה.

ניר שבי